בראשית פרק לז

מאת: עידית לנזר

פשט הפרק:
יוסף הנער מביא דיבת אחיו רעה אל אביהם. יעקב אבינו מבכר את יוסף, בן הזקונים שלו, על פני אחיו, ומגלה זאת בעשיית כתונת פסים מיוחדת לו בלבד. [יתכן, שאפשר לראות ב"פסים" הרבים שבכותנתו של יוסף רמז לכך שאישיותו מתאימה להנהיג, שכן היא כוללת גוונים רבים.] האחים שונאים את יוסף על כך, ואינם מסוגלים לדבר אליו דברי שלום. [כל כך ישרים הם היו, שכאשר היה בליבם משהו נגד יוסף לא יכלו להמשיך כלפי חוץ בהתנהגות רגילה, אלא נמנעו מלדבר עמו!] יוסף חולם שני חלומות, ואינו נמנע מלספרם לאחיו. החלומות מבטאים שליטה: "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי", "הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי". האחים נבהלים, שהרי סכסוך בין אחים אינו דבר חדש בחומש בראשית. קדמו לו הסכסוכים בין קין להבל, בין יצחק לישמעאל, בין יעקב לעשיו. בכל פעם נדחה האחד מפני השני. האחים אינם רוצים להידחות, ומאחר שלפי הבנתם "או הם או יוסף", הם בוחרים לנצל את ההזדמנות שהוא מגיע אליהם לבדו, ולדאוג לכך שלא הוא יהיה הממשיך הבלעדי לדרכם של יעקב, יצחק ואברהם. יוסף מקבל על עצמו את שליחות אביו "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ" ואינו מתחמק גם כשאינו מוצא את אחיו מיד. כשהאחים רואים את יוסף מרחוק הם מתכננים להרגו, אך ראובן משכנע אותם לא להרגו במו ידיהם אלא להשליכו לבור, מתוך מגמה לשוב אחר כך להצילו. אולם ללא ידיעתו של ראובן, מחליטים האחים בעצת יהודה להוציא את יוסף מן הבור ולמכרו לישמעאלים העוברים במקום. מסתבר שיוסף נמכר פעמים רבות, והועבר משיירה לשיירה, מהישמעאלים למדיינים ובחזרה לישמעאלים, עד שהורד למצרים. ראובן מגלה מאוחר מדי שיוסף אינו בבור, וקורע בגדיו מצער. האחים מחליטים להציג לפני אביהם עדות מבוימת למותו של יוסף. הם שוחטים שעיר עזים, טובלים את כותנתו של יוסף, שדאגו להפשיטה מעליו עוד בטרם זרקו אותו לבור, בדמו של השעיר ומשגרים אל אביהם. יעקב מגיע למסקנה "כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף", מתאבל על יוסף וממאן להנחם.

מעמיקים מבט:
הפרק שלנו פותח סדרת פרקים המובילה בסופו של דבר להתגשמות דברי ה' לאברהם בברית בין הבתרים [פרק ט"ו] : "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם". המציאות מתנהלת בשני קוים מקבילים: הקו ה"ארצי", בו פועלים בני האדם בבחירתם החופשית, ובמקביל הקו ה"שמימי", בו ה' מנהל את המציאות. "חלום – אחד מששים לנבואה"[בבלי ברכות נז:]. חלומותיו של יוסף הם נקודת השקה בין שני הקווים בהם מתנהלת המציאות, מעין פגישה רגעית של הקווים המקבילים המאפשרת לנו "הצצה" מן הקו הארצי אל הקו השמימי. יוסף מבין שהוא עתיד להיות בעמדת שליטה. האחים מנסים לסכל זאת. בסופו של דבר יתברר שעם ישראל נבנה מאחדות ושילוב בין יוסף לבין אחיו: "וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם" [פרק מ"ה]. נקודת השקה נוספת בין שני הקווים תתרחש בפרק הסיום של חומש בראשית, כאשר יוסף יאמר לאחיו "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹקים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" במילים אלה מנחם יוסף את אחיו שכל הבחירות השליליות שהם בחרו, התגלגלו בסופו של דבר לטובה על ידי הא-לוקים.